מאז ומתמיד אני אוהד של הפועל חדרה,כילד התאמנתי בקבוצה שאימן מאיר דרורי ושיחקתי כחלוץ,אך הקריירה היתה קצרה ועברתי לכדורסל,רק בשלהיי התיכון חזרתי לכדורגל ועמדתי בשער קבוצת הנוער של מכבי חדרה ואני זוכר שבמשחק אימון ספגתי שלישיה מרגליי שלומי גוזלן,זיו שפירא וחבריהם לקבוצה
האהבה לקבוצה נותרה בי מאז ומתמיד אני זוכר איך היינו יושבים מדי שבת(אני כילד)ומאזינים לשירים ושערים ואיך היינו שומעים את הרעש שהגיע מהאצטדיון בעת הבקעת שער ומיד לאחר מכן היה נכנס לשידור מנחם סוקולוב הכתב החדרתי ומדווח,תמיד ידעתי לטובת מי הובקע השער,לפי עוצמת הרעש(ניתן להבין כמה קהל היה מגיע משום שביתי מרוחק מהאצטדיון כ2 ק"מ לפחות ובכל זאת היו שומעים את קול מצהלות ההמון)והייתי כולי נרגש ושמח,לעיתים גם הלכנו לראות משחקים,אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כל אימת שהיינו נכנסים למגרש ומטפסים למרומיי היציע שאז נראה לי גבוה מאוד,זכורות לי הצעקות והויכוחים מיציע אוהדי חדרה בין טרטנר לבין הילף ושאר האוהדים השרופים שחלקם היה תמיד נגד וקילל וגידף את השחקנים המקומיים,אבי לא ממש אהב כדורגל ותמיד לקראת סוף המשחק היה מבקש שנתקדם לכיוון היציאה וכך הייתי נגרר אחריו ועיני מלוות את הנעשה במגרש.
שנים מאוחר יותר ירדה חדרה מנכסייה ובשנתיים האחרונות שבתי לפקוד את יציעי הבטון,זיהיתי רוח חדשה מנשבת ורצון לעשייה ולהתחדשות,דבר שהלהיב אותי שוב מחדש וגרם לי לרוץ למשחקי הקבוצה ולהגיע אף למשחקי חוץ.
השנה התברגנו בצמרת הגבוהה אך לא השכלנו לעלות ליגה,אולי בשנה הבאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה