יום ראשון, 1 באפריל 2012

אז מה בעצם צריך הבן אדם?

חברה,יצאתי ככה בשש וחצי בערב לחוף הים שנמצא במרחק 10 דקות נסיעה מהבית,יש אנשים בעולם שמשלמים הרבה מאוד דולרים בשביל לצאת לחופשה שנתית ליד הים ואצלי זה כל כך קרוב וכל כך מובן מאליו,שלא מתייחס לזה ביום יום,של כמה כייף זה.
אז התחלתי לרוץ עם הסטופר שבנייד מופעל ולאט לאט שקעתי(ביחד עם החמה)אל תוך ההשתברות הנצחית של הגלים על החוף,ובקצב שאגלי הזיעה החלו לבצבץ על מצחי,הם חזרו לאיטם אל הים ושוב אל החוף וכך חוזר חלילה דקות,שעות,ימים ושנים,אולי לנצח,ואני חשבתי לעצמי כמה יפים ופשוטים הם בעצם החיים וכמה מעט אנחנו צריכים כדי להנות מהם וכמה קשה אנחנו עובדים בשביל לחסוך כסף לחופשה שנתית שכזו ולי יש את זה כאן,ממש לידי,ואני יכול להתענג עליו יום יום ולהבין כמה טפשי וחסר תוחלת המרוץ המטורף של החיים,כי הריי בסוף אנחנו נמחים כמו החול שנשטף בגלים ואין לו זוכר,לו רק היינו לוקחים את עצמנו קצת פחות ברצינות,נוכח חדלותנו, ויותר נותנים לעולם ויותר אוהבים אחד את השני,ומפרגנים ומבינים שבעצם אנחנו צריכים כה מעט בשביל להיות מאושרים,אבל במרוץ המטורף של החיים ,איננו עוצרים לרגע כדי להבין זאת,כמה חבל.
וככה עברה לה הריצה בעצלתיים,כשלפתע החלו לרדת טיפות דקות של גשם,והצטרפו אל אגלי הזיעה הרבים שכבר ניקוו על פניי,וחשתי אושר עילאי באותו רגע קסום.
אחריי חצי שעה של ריצה ,כשכולי ספוג זיעה ,נכנסתי לאוטו וחזרתי למציאות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה