יום שני, 9 באפריל 2012

ומדוע אני חושב שלא פשוטים הם החיים?

כשהייתי בתיכון מישהי פשוט התאהבה בי,נכון שקשה לכם להאמין לזה,אבל זה קרה ,וקרה במציאות,אבל מה לעשות שזה לא היה הדדי,היא היתה שולחת לי דרך חבר משותף כל מיני מאכלים שהיא הכינה במיוחד עבורי וזה ממש לא הזיז לי,היתה שולחת לי מכתבי אהבה לוהטים חד משמעיים וגם זה לא עשה לי את זה,אז גם לא חשבתי עליה ועל מה שעובר לה בראש וכמה צער,עצב ואכזבה אני ממלא אותה על כך שאינני נענה לחיזוריה הנלהבים.
בדיוק שנה לאחר מכן ,התאהבתי אני עצמי,בבת שלמדה שני מחזורים מתחתיי,שמה היה מיכל,תמיד אהבתי את השם הזה,לא יודע למה,והנה יצאה גם לי מיכל,היא היתה יפה וחיננית,וכל פעם שראיתי אותה הלב שלי דפק בעוצמות כבירות,אך מה לעשות,היא לא היתה מעוניינת בי,ואחריי תקופה ארוכה וממושכת של מבטים ונסיונות למצוא חן התלוותי אליה יום אחד לרכיבה הביתה מבית הספר ואז היא הסבירה לי שהיא לא מעוניינת ושגם הפעם היא עצמה מאוהבת באחר,וככה ידידי, החיים מתגלגלים להם,ולא תמיד האוהב גם נאהב,ואנשים מסתובבים עם לב כבד ורמוס,שעות על גביי שעות,ימים וחודשים.
זוגות שכן נוצרים,לא תמיד נוצרים מתוך אהבה גדולה,אלא מתוך התפשרות וחברות,ואיבוד התקוה של מציאת אהבה שתמצא גם אותך,ומתוך תקוה שהחברות תהפוך בעתיד גם לאהבה אמיתית.
אכן לא פשוטים הם החיים ואשראי האיש שזוכה לאהבה גדולה בחייו,כי מה אנחנו רוצים בסך הכל?להתאהב ולהאהב.

תגובה 1: