יום שלישי, 24 באפריל 2012

כל כך הרבה מוות מסביב

קראתי היום שהמדינה החדשה,דרום סודן,הותקפה על ידי סודן,בשל מריבה על אינטרס כלכלי,עיר נפט,שהיתה של סודן,נכבשה על ידי דרום סודן והיוותה עילה לפרוץ מלחמה.עד כה נהרגו 1200 אנשים,אני משער שעוד כבר נהרגו עד כתיבתן של שורות אלו.
במקומות כל כך רבים בעולם,אין ממש ערך לחיי אדם,ראו מה שקורה בסוריה,כשכל יום נטבחים עשרות אנשים והעולם שותק בדרך כלל ופה ושם יש ציוצי מחאה קטנים,ראו את עירק,את לוב,מהומות דמים באפריקה.
עם כל הטכנולוגיה והקידמה,יצר לב האדם לא השתנה,מאבקים של כוח,שליטה וכסף,מאז ומתמיד עיוורו את לב האדם והקימו איש על רעהו.
וכשאני אומר שיצר לב האדם רע מנעוריו,יש כאלו שאינם מסכימים אתי.
גם אצלנו,אין אהבה גדולה ששוררת בין בני האדם,והצביעות עוד יותר גדולה שביום הזיכרון ואולי גם ביום כיפור ישנם אנשים שלובשים טליתות לבנות ,בגדים לבנים,צמים והולכים לבית הכנסת,וגם היום מן סולידריות כזו של עצב עד הוק.
כל כך הרבה צביעות ורוע יש בעולם,כמה מזה נטלנו אנו,כביכול למודי הסבל והשכול?הנרדפים בכל מקום בעולם אז ועכשיו,ושב64 שנות המדינה הצלחנו להחדיר לתוכה כל כך הרבה שנאה וקנאה,קיפוח ועוולות,עד מתי אני שואל?
מתי גם יהיה העולם באמת מקום טוב לחיות בו?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה