קראתי היום בעיתון שהמפעל הותיק ליצור מחברות-דפרון,בן 70 שנה,נסגר,בשל חוסר הביקוש למחברותובשל העובדה שהוא נושא הפסדים.
וזה החזיר אותי באחת לימי בית הספר היסודי ואל שלהי החופש הגדול,שבהם הייתי מתארגן לקראת השנה החדשה הניצבת בפתח.
הולך עם אמא לחנות הספרים ורוכש עטיפות לספרים ,רוכש מחברות ורוכש מעטפות נילון צבעוניות לעטיפת המחברות,כמו כן נרכשו מדבקות קטנות שלאחר מכן הייתי מדביק על העטיפה של כל ספר ומחברת כדי שאדע במה הוא עוסק ולהכניסו לתיק,לפי המערכת של מחר.
אני זוכר כיצד היינו מתיישבים וחותכים את נייר העטיפה ועוטפים באהבה רבה כל ספר וספר ואת מעטפות הנילון הצבעוניות לכל מחברת ומחברת,ברבות הזמן כבר ידעתי על פי הצבע לאיזה מקצוע שייכת כל מחברת ומחברת.
אני זוכר שבכיתה א,היו מחברות עם שורות גדולות ורחבות ובהן רשמנו את האותיות שלמדנו ובבית היינו צריכים לחזור עליהן לאורך מספר שורות,ומה זה השתדלתי שכל אות ואות תהיה יפה יותר מקודמתה,וחלילה שלא להשתמש במחק,כדי שלא לטמא את הדף המקודש.
נדמה לי שעד כיתה ד כתבנו במחברת עם שורות כאלו ורק בכיתה ד,עברנו למחברת עם שורות צרות ורציפות.
היתה לנו גם מחברת חשבון שכל דף ודף היה מלא במשבצות קטנות ורובה הכילה מספרים,אבל גם כתבנו בה מילים.
היתה מחברת יומן,שבה היינו כותבים את שיעורי הבית,אני ממש נזכר איך המורה היתה אומרת"כולם לפתוח יומנים"והיתה מכתיבה את שיעורי הבית,לעיתים לא היתה בי סבלנות והייתי מכין את השיעורים כבר בכיתה,כשהחומר טרי בראש,וכמובן שגם משום שאחר הצהריים היה מוקדש בדרך כלל למגרש המשחקים.
אהה והיתה גם מחברת חלקה לגמריי,נדמה לי שהוקדשה לשיעור ציור,אם מישהו זוכר שיזכיר לנו בבקשה.
אח ימים נפלאים של תמימות חסרת דאגות,חסרת טכנולוגיה,אבל כמה הייתי כותב ומבטא את עצמי באותן מחברות והמורה היתה בודקת שיעורי בית וכותבת בהן הערות וכל כך הייתי גאה להראוןת להורי את ההערות הטובות שקיבלתי תמיד,כמו עבודתך ראויה לשבח או ניכרת השקעה רבה בעבודתך וכדומה,מילים פשוטות אבל כל כך יפות ומשמחות.
אז זהו שכל זה נגמר,היום כבר לא משתמשים באותן מחברות ומפעל דפרון סוגר את שעריו.
זוכרים גם מה שהיה כתוב עליה,שהיא עשויה מניר נטול עץ,ואף פעם לא הבנתי את זה.
וזה החזיר אותי באחת לימי בית הספר היסודי ואל שלהי החופש הגדול,שבהם הייתי מתארגן לקראת השנה החדשה הניצבת בפתח.
הולך עם אמא לחנות הספרים ורוכש עטיפות לספרים ,רוכש מחברות ורוכש מעטפות נילון צבעוניות לעטיפת המחברות,כמו כן נרכשו מדבקות קטנות שלאחר מכן הייתי מדביק על העטיפה של כל ספר ומחברת כדי שאדע במה הוא עוסק ולהכניסו לתיק,לפי המערכת של מחר.
אני זוכר כיצד היינו מתיישבים וחותכים את נייר העטיפה ועוטפים באהבה רבה כל ספר וספר ואת מעטפות הנילון הצבעוניות לכל מחברת ומחברת,ברבות הזמן כבר ידעתי על פי הצבע לאיזה מקצוע שייכת כל מחברת ומחברת.
אני זוכר שבכיתה א,היו מחברות עם שורות גדולות ורחבות ובהן רשמנו את האותיות שלמדנו ובבית היינו צריכים לחזור עליהן לאורך מספר שורות,ומה זה השתדלתי שכל אות ואות תהיה יפה יותר מקודמתה,וחלילה שלא להשתמש במחק,כדי שלא לטמא את הדף המקודש.
נדמה לי שעד כיתה ד כתבנו במחברת עם שורות כאלו ורק בכיתה ד,עברנו למחברת עם שורות צרות ורציפות.
היתה לנו גם מחברת חשבון שכל דף ודף היה מלא במשבצות קטנות ורובה הכילה מספרים,אבל גם כתבנו בה מילים.
היתה מחברת יומן,שבה היינו כותבים את שיעורי הבית,אני ממש נזכר איך המורה היתה אומרת"כולם לפתוח יומנים"והיתה מכתיבה את שיעורי הבית,לעיתים לא היתה בי סבלנות והייתי מכין את השיעורים כבר בכיתה,כשהחומר טרי בראש,וכמובן שגם משום שאחר הצהריים היה מוקדש בדרך כלל למגרש המשחקים.
אהה והיתה גם מחברת חלקה לגמריי,נדמה לי שהוקדשה לשיעור ציור,אם מישהו זוכר שיזכיר לנו בבקשה.
אח ימים נפלאים של תמימות חסרת דאגות,חסרת טכנולוגיה,אבל כמה הייתי כותב ומבטא את עצמי באותן מחברות והמורה היתה בודקת שיעורי בית וכותבת בהן הערות וכל כך הייתי גאה להראוןת להורי את ההערות הטובות שקיבלתי תמיד,כמו עבודתך ראויה לשבח או ניכרת השקעה רבה בעבודתך וכדומה,מילים פשוטות אבל כל כך יפות ומשמחות.
אז זהו שכל זה נגמר,היום כבר לא משתמשים באותן מחברות ומפעל דפרון סוגר את שעריו.
זוכרים גם מה שהיה כתוב עליה,שהיא עשויה מניר נטול עץ,ואף פעם לא הבנתי את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה