יום שני, 23 באפריל 2012

לא אוהב את החיבור שבין יום הזכרון ליום העצמאות

עוד שנים הרבה לפני שהתייתמתי מאבי בשנת 1984,לא אהבתי את החיבור הכל כך מלאכותי שנעשה בין יום הזיכרון לחללי צה"ל לבין יום העצמאות,אני חושב שרק מדינה שלא מתחשבת באזרחיה יכולה לעולל להם דבר שכזה,רק מדינה שמזינה אותנו בסיסמאות ובאקסיומות או אופיום להמונים יכולה להגיד לנו לעשות את המעבר הכל כך חד הזה,שהוא פשוט בלתי אפשרי.
לעבור מיום שכולו עצב ויגון,בתוך כשעה לשמחה גדולה מרובת זיקוקים זו בעיני עוולה ענקית,למשפחות השכולות.
אבל מדינה שיוזמת מלחמות שלא לצורך,ונוקבת בסיסמאות כגון"במותם ציוו לנו את החיים" יכולה להאמין שניתן לשמוח ולצהול אחרי תוגה כל כך גדולה.
הריי כל כך הרבה חיילים מתו סתם,עקב מחדלים ושגיאות אין ספור,עקב גחמות מטורפות של מנהיגים,עקב תאונות והתאבדויות.
אבל פה עושים מהם גיבורים ואומרים שבזכותם יש לנו את המדינה,כדי להמשיך ולהוליך שולל עוד ועוד חיילים שיסכימו לחרף את נפשם בקרבות שלרוב אין לנו צורך בהם.
הייתי אומר שחוץ ממלחמת יום כיפור שנכפתה עלינו,וגם אותה היה ניתן למנוע,לולא האופוריה הגדולה שבאה לאחר מלחמת ששת הימים,ושחצנותה של גולדה ושל המדינה כולה,אף מלחמה לא היתה מוצדקת,כל המלחמות והמאבקים של אנשים בעליי אגו עצום,יכלו להיפתר על שולחן הדיונים,כל היתר אלו מסרים שהם מאכילים אותנו לאורך שנים ואנחנו כמו אזרחים טובים מאמינים בהם.
אבל כאמור למי אכפת באמת ,מעוד אלמנה ויתומים,מעוד אם שכולה,ומעוד אח יתום,אני לא מאמין במלחמות צודקות כל עוד הן מניבות הרוג אחד שגם הוא מיותר.
אז בואו חברה,נצא לרחובות,נשמח ונחגוג,כי יש לנו מדינה,יחי המנגלים וחידון התנ"ך

תגובה 1:

  1. חשוב על הרעיון הזה, אבי: נטרל את האגו וניטרלת מלחמות ומאבקים. הכל מתחיל באגו. את זה למדתי בקבלה. אגב, גם אני נגד המעבר החד ליום העצמאות. אז אני תמיד בבית.

    השבמחק