יום רביעי, 30 במאי 2012

רזי גוטרמן פוצץ את עצמו בבופור לפני 30 שנה

היום קראתי בעיתון,כי אחד הלוחמים בבופור במלחמת לבנון,בשנת 1982,החליט לפרסם את יומנו שכתב בעת הקרבות על הבופור,בין היתר הוא חושף שם שהלוחם,רזי גוטרמן,מקיבוץ העוגן,פוצץ את עצמו עם רימון,לאחר שקודם לכן נפצע ברגליו וכנראה שאי אפשר היה לפנותו והוא סבל מכאבי תופת.
אביו של גוטרמן שחי בקיבוץ העוגן זכה לסיפור מותו של בנו,אחרי 30 שנה בהן לא ידע כיצד מת בדיוק,ואני כיתום צה"ל,שגם אבי נהרג ממארב מחבלים בלבנון,מבין היטב עד כמה חשוב לבן משפחה לדעת כיצד בדיוק מת בנו או אביו,במשך שנים אני מנסה להעביר במוחי את הדקות האחרונות של אבי,מה עבר עליו?האם כאב לו?על מה הוא חשב?וזה מייסר אותי שאינני יודע,וזאת משום שסיפרו לנו שתחילה הוא היה בהכרה לאחר שנפגע,וכנראה שהיה לו קצת זמן לחשוב ,לפני ששקע בתהום הנצחית.
חוסר הידיעה הוא דבר שרודף אותנו ומטריד אותנו כל הזמן,אנחנו מעדיפים לקבל בשורה מרה,כאן ועכשיו מאשר להתייסר במשך שנים,באי ודאות.כך גם מספרת תמי ארד ,שבעלה רון נפל בשבי ומעולם לא חזר,וכנראה גם לא יחזור,זה גם מה שמניע הורים נוספים שילדיהם,גם אם הם מתים נמצאים בידי האוייב וזו גם הסיבה המרכזית שבגינה ,נעשה כל מאמץ להביאם לקבר ישראל.
אולי עכשיו יבוא קצת שקט למר גוטרמן היקר,שבעבר השתתפתי במרוץ שקיים שנה אחר שנה לזכר בנו ,רזי.יהי זכר הבן היקר והגיבור ברוך

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה