יום ראשון, 14 ביולי 2013

להיות מצוין

לאחרונה התבשרנו על הצלחתו של גל מקל להתקבל לליגה הטובה בעולם בכדורסל,האן,בי,איי,מושא לקינאה עבור רובנו,לאדם שבזכות מצוינותו הגיע לטופ שבטופ.
אנחנו רואים את ההישג,אבל מה עם הדרך?אותה דרך יסורים,שנאלץ לעבור כל מי שרוצה להגיע הכי גבוה שאפשר,ואני מדבר לא רק על ספורט,אלא גם על הצטיינות בלימודים,ובכל תחום אחר לבד מפוליטיקה ועסקים,שבהם מעורבים גם גורמים אחרים,עליהם אני לא רוצה לדבר כרגע.
אני זוכר ששמעתי פעם את אחד המוסיקאים המופלאים שיצאו מהארץ,נדמה לי יצחק מינץ,בראיון,בו הוא מספר על השעות על גביי שעות אותן הקדיש לאימוני נגינה בכינור,ואיך שהוריו רדו בו,ואיך שלא היו לו חברים,אבל היום ,במבט לאחור,הוא מודה להוריו.
אבל כלל אינני בטוח,שמחיר ההצלחה הזאת שווה את דרך היסורים והמאמץ הכביר אותו צריך להשקיע מי שרוצה להגיע אל הטופ,האם להיות טוב או בינוני,זה לא מספיק בשביל להעביר את החיים באושר,ובלי לחצים מטורפים.
מה דעתכם?אשמח לשמוע תגובות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה