ובחלומי אני רואה את נבחרת ישראל בכדורגל משחקת כדורגל,נכון שזה חלום פשוט נורא,אני עוקב אחר הנבחרת שנים על גביי שנים,ובכל משחק,ולא משנה מי המאמן ומי השחקנים,התצוגה מחפירה,אתה רואה כדורגל בעולם,המשחק שוטף,יש הנעת כדור,יש מצבים,יש תנועה של שחקנים במגרש,יש קצב,יש אווירה ואצלנו כלום,אחד עשר שחקנים לעיתים כשרוניים ,לעיתים פחות,לא מסוגלים לחבר בינהם יותר משתיים שלוש מסירות ברצף,ואם כן,זה לרוחב המגרש או בשש עשרה שלנו,לא מסוגלים לייצר שמירת לחץ אפילו נגד צפון אירלנד,אפילו נגד לוכסמבורג,והקבוצה השניה מניעה כדור בעשרות מסירות מבלי שנתערב,לא מסוגלים לשמור על שחקנים ולא לכסות שטח,לא מסוגלים לשחרר מסירה בלי למזמז את הכדור כמה שניות ולתת איזה שהוא מסר אישי ,כמה עוד אפשר לסבול,כמה עוד אפשר לשמוע את המאמנים בתום המשחק מתארים משחק אחר לגמריי ממה שראית אתה,כמה כסף עוד ימשיכו וישקיעו בענף הכושל הזה של הנהנתנים הללו,שבכל מקום עבודה מסודר כבר מזמן היו מפוטרים.המלך הוא עירום,המלך הוא עירום,אני שב וצועק ומתעורר מהחלום כשאשתי מנערת אותי ואני כולי שטוף זיעה,מה קרה היא שואלת,ואני משיב לה שהיה לי סיוט.........הגיע הזמן שתבינו,האופי הישראלי המזופת לא מאפשר לחבר אחד עשר שחקנים,שכל אחד חושב שהוא יותר טוב מהשני,ושהוא יודע טוב יותר מהשני מה צריך לעשות ואיך בדיוק צריך להציל את המולדת,ומצד שני שיטת הסמוך על,ואל תדאג אחי,הכל אנדר קונטרול,ואתה מבין ששום דבר לא בסדר,זה אנחנו,זה מה שהמדינה הזאת מסוגלת לייצר כשהיא מחברת יותר משני אנשים יחד למשימה משותפת(למעט המלחמות ומעט יוצאי דופן)ועל כן חלומי לא התגשם לעולם ולא משנה איזה מאמן יביאו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה